בקיץ 2010 השתתפתי במסע לאוקראינה, מסע שהחל בגיא ההריגה בבאבי יאר והסתיים בגיא ההריגה ברוז'ישץ'. סיפור השמדת היהודים בכל גיא חזר על עצמו – המדריך המקומי סיפר איך הובלו היהודים, זקנים, נשים וטף, במצעד בשיירה ארוכה אל הגיא, ושם נורו, ואיך הדם עלה והציף את הגיא.
כמעט לא מצאנו שרידים יהודיים באוקראינה, הכול נהרס ונבזז.
בעקבות המסע הכנתי מספר עבודות, בניסיון לבטא את תחושותיי במסע. הסדרה נקראת "ז'יד".
ז'יד – כינוי ליהודי באוקראינה
הכינוי "ז'יד" ביטא את הבוז והשנאה שרחשו האוקראינים כלפי היהודים, שהיו חלק מהלגיטימציה להתעלל ביהודי אוקראינה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובזמן המלחמה להשתתף בצורה פעילה בהשמדתם.
בעבודות מהסדרה "ז'יד" התמקדתי בכמה נקודות:
היופי של הטבע במקומות הללו, כאשר האזכור היחידי לזוועות שנעשו שם הוא שלט, שאינו בולט במיוחד. (כשבאנו לבאבי יאר, ישבה שם משפחה עם ילדים שערכה פיקניק.) ניסיתי להעביר את התחושה הקשה שיוצרת המילה ז'יד במקום היפה הזה.
לצפייה בתמונות בהגדלה - הקליקו על התמונה
בעבודה "משואה למדינה" ציירתי כד (שמימי קדם ועד ימינו מסמל מוות בתרבויות רבות). מהכד צומח עץ רב פרחים. דרך הבנאליות של הנושא (כד עם פרחים) אני רוצה להעביר את החרדה שלי לגורלה של מדינת ישראל.
אביבה מרומי
.jpg)
