דברים בעקבות האזכרה השנתית

במפגש האחרון, אשר נערך ביוני 2011, באופן ספונטני, כאשר שאל אהרון אם יש למישהו דבר מה להגיד בסיום הטקס, פשוט עליתי ואמרתי את שהיה על ליבי.

אני יאיר, בנה של ציפורה (זינגרמן) מסלם, הנכד של בלה ומשה זינגרמן ז"ל, בן 42, אב גאה לשלושה ילדים מקסימים, דנה בת ה-10, אביב בן ה-4 וליבי בת 9 חודשים, מגיע ומשתתף באזכרה השנתית כבר פעם שלישית.

אזכרות אלו נראות מהצד כאירוע זניח, שולי, מאוד לא ממלכתי, מול קומץ אנשים מצומצם, אשר נראה כי לאף אחד אחר חוץ מהם לא ממש נוגע הנושא. יש באזכרות הללו עוצמה בבחינת אין בחיצוניות להעיד על הפנימיות. מבחוץ נראה כי מדובר באירוע קטן של קומץ אנשים, אך למעשה עצם קיום האירוע, שבו משתתפים בני הדור השלישי לשואה, מהווה ניצחון מוחץ על הנאצים, יימח שמם וזכרם.

ואם לא די בכך, בני אביב, שבגיל ארבע, ליווה אותי לאזכרה לאחר לבטים שלי אם אירוע זה מתאים כלל לילד בן ארבע, הוא הוא עדות חיה, קיימת, בועטת ונושמת לניצחון ולתקומה שבני דור שורדי השואה שאפו וחלמו עליו. כל הדורות קדימה יזכרו ולא ישכחו – זהו ניצחון מתמשך ויום ויומי על מכונת ההשמדה הגרמנית, אשר לא עזרו לה יעילותה ודיוקה הידועים לשמצה. הנה, כאן בישראל, יכול ילד בן ארבע להמשיך מסורת מופלאה כחוט המקשר בין יהודה המכבי בניצחון כנגד הטבע, שבו החלש, הקטן והמועט מנצח צורר זה או אחר, כי בכל דור ודור קמים עלינו להורגנו והקב"ה מצילנו מידם.

מעצמות על (יוון/רומא/עותומאנית/הונים ורבים ונוספים) נותרו כאבק על ספרי ההיסטוריה, ואילו אנו, העם היהודי, כנגד כל הסיכויים, שורדים כאשר האמונה והזיכרון הקולקטיבי הם החרב והרומח.

אזי אין מה להתלבט יותר. בכל מפגש ראוי ונכון להביא את הדור הרביעי והחמישי על מנת שזכרם של יקירנו יהא לעד - כי במותם קידשו לנו את החיים.

יאיר מסלם