ההספד על אייזיק פליישר, אבי ז"ל

בס"ד

 

 

אבא שלי חלה מאוד ואני הריאלי והמפוקח באמת האמנתי עד הרגע האחרון שהוא יצא מזה וידו על העליונה. כי תמיד היתל במוות.

 

אבל הפעם לא.

 

אבא, שילדותו, משפחתו וכל עולמו נעלמו בהיותו ילד רך בשנים, שכל חייו נלחם על חייו ושלמרות כל מה שעבר נשאר אופטימי, מלא שמחת חיים ותשוקה לחיים. תמיד הלך קדימה בשיר וחיוך.

 

אבא שעזר לכל מי שנקרה בדרכו, אפילו זרים גמורים, ושמעולם לא חיכה שיעזרו לו.

שלימד אותנו שתמיד מחר תזרח השמש מחדש ולא משנה כמה מעונן כרגע. שהחיים זה הכי חשוב ואסור להתייאש, אסור לאבד את התקווה.

 

אבא שראה את המציאות בבהירות שמבוגרים ממנו לא האמינו. שחזה במו עיניו באקציות (חיסול יהודים) וכאשר סיפר את שראה, צחקו ממנו.

 

שכיסה עצמו בדמו של אביו הירוי כדי להינצל כשחוסל גטו רוקין בו חיו.

 

שעבר בחייו 7 מדורי גיהינום.

 

שאמר למנהל בית הספר של עליית הנוער שהוא שר וצוחק כי אחרת לא יפסיק לבכות, ולבכות הוא לא מוכן.

 

שבנה ב- 10 אצבעות בית בישראל ונתן לנו כל מחסורינו ומעולם לא החסיר מאיתנו כלום, שתמיד יעץ וכיוון ועזר וסייע ושמר והגן.

 

שצחק תמיד ולא משנה כמה כאב לו, ותמיד שר.

 

נדם.

 

אבא שתמיד כעסתי על מה שנראה לי כטרחנות, שתמיד אמרתי לו שלא יתערב בענייני. כמה אני מצטער עכשיו על קוצר רוחי, ומבקש ממך סליחה, מול כולם.

 

בערב ראש השנה, למרות מחלת הריאות הקשה שלו, הרגיש כה טוב ומלא חיוניות, ואז, ממש לפני כניסת החג, איבד את הכרתו.

אחרי 3 שבועות וקצת בטיפול נמרץ, כשכל הרופאים אמרו לנו לצפות לגרוע מכל, פתאום פתח עיניים וחייך אלינו ותיקשר עימנו ועם הרופאים והאחיות.

הייתם צריכים לראות איך הם הגיבו.

והוא ביקש הביתה.

ואז, בחולשתו, תקף אותו חיידק שהתיש את כוחו ועצר את ליבו.

 

ואיזה לב זה היה.

כמה דברים נשארו פתוחים, כמה תוכניות ותכנונים הוא עשה.

כמה, כמו איש צעיר.

 

רופאיו תמיד אמרו שהוא כבר מזמן לא היה צריך להיות, לפי מה שלמדו. והוא המשיך לנוע וחייך ושר.

אבל כששכב, נמנע ממנו לנוע וכשהונשם נמנע ממנו לשיר והחיידק השיגו, והתיש את כוחו.

 

רציתי לקרוא כאן שיר משיריך, אבל לא יכולתי לבחור, הם כה רב גוניים ולא מתאימים ללוויה.

הוא כתב שירי אהבה לאדם ולמולדת, שירי הלל לטבע ואף שירי קינות על עולם העבר שאיננו עוד. אבל גם בשירים הקשים ביותר תמיד יש סיום אופטימי ואף אחד לא מתאים.

 

אז בסוף החלטתי לספר את סיפורך דרך עיניי ולהיפרד בדרכי.

אני מקווה שתבין ואני יודע שתבין ותקבל ותסלח כתמיד, כי כזה אתה, תמיד היית. ואני מבקש סליחה ומחילה עוד פעם.

 

אבא שלי, בעל, סבא חם, שכן וחבר. תמיד עם שיר בלב וחיוך, בנית עולם חדש ונתת חיים חדשים, קיימת את הצו החשוב ביותר, "ובחרת בחיים בחרת בטוב", ותמיד הבנת, סלחת, קיבלת בהשלמה ובאהבה ומתוך שמחה פנימית, אבל עם נמרצות בלתי נלאית, אני מקווה שאצליח להעביר רוח זו לילדי ולחיות כך בעצמי.

 

אני מקווה ומאמין שאתה עכשיו שלו בגן עדן לפני כסא הכבוד, כי בוודאי מגיע לך, יש מספיק זכויות, ואת מה שצריך למרק בוודאי מירקת.

 

אינך צריך לדאוג ולסדר ולהגן על אף אחד בעולם הזה, מכבלי העולם הזה שוחררת.

 

שתהיה לנו מליץ יושר ותמשיך להגן אלינו לעל כל עם ישראל.

 

בשמי ובשם אמא ואיציק ודורון וכל אוהביך,

 

סליחה אבא. תודה אבא. שלום אבא.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
ניהול תכנים: