במהלך השנים דאג כל סקטור מקצועי להקים לעצמו ארגון שיוכל להילחם על זכויותיו ולהגן עליהן: ארגון בעלי המלאכה, ארגון העובדים היומיים – השכירים, ארגון השוליות של בעלי המלאכה, ארגון הסוחרים וארגון העסקים הקטנים.
היו בעיירה גם כמה קופות גמילות חסדים. הקופות היו תורמות לכל מי שהיה זקוק לעזרה: יתומים, אלמנות, וכל מי שמקור פרנסתו נפגע. רוב פעילות הצדקה נעשתה בחורף, תקופה שבה מלאכות רבות אינן נעשות, והשלג והקור מותירים אנשים ללא פרנסה, דוגמת נגרים ובנאים. בעזרת הקופות, יכלו האנשים לשרוד במהלך חודשי החורף הקשים.
קופות גמילות החסדים היו שייכות לסקטורים השונים – על פי השתייכות מקצועית. הייתה קופה של העשירים, הייתה קופה של בעלי המלאכה וקופה של העובדים, שבראשה עמד שעיה גלר.
חברה קדישא הייתה שייכת לקהילה. הקהילה הייתה בוחרת אנשים מכובדים, מוכרים וידועים, שהיה להם קשר עם כל אנשי העיירה, והם היו מנהלים את חברה קדישא. הקהילה וחברה קדישא היו בוחרות קברן אחד, שתפקידו היה לשמור על בית הקברות מטעמן.
