* דוח עד ראייה לאירועים ב-22 באוגוסט 1942 ברוז'ישץ'/ווהלין

* מאת: ארקדי קאלאפוסצ'ה, רוז'ישץ'

* תרגום לגרמנית: אולגרד י.ינקובסקי

* תרגום לעברית: יובל מזור

מוקדש באהבה רבה לזכרה של סבתי יהודית מזור (רוזנבאום) ז"ל (המתרגם יובל מזור)

 

"התוכנית לחיסול היהודים תוכננה ובוצעה בדקדקנות. כל התושבים היהודים נאספו בגטו, שהיה בקרבת בית הקברות היהודי. לכאן הובאו גם כל היהודים מהעיירות השכנות. הגטו היה מגודר בחוטי תייל ונשמר על ידי שוטרים אוקראינים. היהודים עבדו בתחומי העיר רוז'ישץ'.

 

כבר ביוני 1942 נודע כי באזור רוז'ישץ' תתבצע השמדה מתוכננת של כל היהודים.

 

מ-20 באוגוסט 1942 כבר לא נשלחו יותר יהודים לעבודה. באותו יום היו בתורנות בעיר רוז'ישץ' שתי מחלקות משטרה.

 

במקביל הועבר מספר גברים מהעיירה הסמוכה שלבאו (Shalbow) לצורכי עבודות קרקע למחצבת החצץ הסמוכה ל-Kopat Schuwka, דרך הכביש של רוז'ישץ'. לכולם נאמר שבימים הקרובים תתבצע השמדת היהודים. ברוז'ישץ' השתררה דממה מטילת אימים. האנשים נעו ברחובות בפחד רב.

 

ביום ראשון, 22 באוגוסט, ב-5:00 בבוקר, הובלתי את פרתנו במרעה ליד נהר הסטיר. זמן קצר מאוחר יותר התמלא הגטו ברעש לא ייאמן של צווחות אנושיות. לאחר פרק זמן של 10 או 15 דקות השתרר פתאום שקט מוחלט. קצת לאחר מכן, כאשר הפרות רעו, שמענו רעשי מנוע.

 

(מאוחר יותר גיליתי שהשקט הפתאומי השתרר לאחר שהרבי קרא למאמיניו: "באם ימיתנו לבושים, הרי זו שנאת האנושות. אם ימיתנו ערומים, הרי שעלינו לראות זאת כרצונו של האל". דבר זה סיפרו מאוחר יותר תושבים שגרו בקרבת הגטו).

 

בסביבות השעה 11:00 בבוקר לקחתי את הפרות הביתה והתחלתי לאכול ארוחת בוקר. פתאום הגיע שוטר לדירתנו ופקד עליי להגיע עם את חפירה לנקודת איסוף בפינת הרחוב, שם כבר היו 14 גברים שנשמרו על ידי שוטר. השוטר הראשון הוסיף עוד 6. כך הובלנו תחת משמר למחצבה מקוללת זו.

 

תוך כדי ההליכה למחצבת החצץ עקפו אותנו שוב ושוב כלי רכב, כל אחד שמור על ידי 4 שוטרים. בתוך כלי הרכב היו היהודים, ישובים על רצפת כלי הרכב, מובלים לאתר ההוצאה להורג.

 

לאחר שהובאנו למחצבת החצץ, נדרשנו להתיישב ביחד עם הגברים שכבר הובאו מרוז'ישץ' ושלבאו במרחק של כ-5 מטרים מקצה המחצבה, ויכולנו לראות כל מה שהתרחש במחצבה עצמה. אף אחד לא הורשה להתרחק מהאזור.

 

לעינינו התגלה מחזה מחריד. במחצבה עצמה הושמד כל גידול של צמחייה, מכיוון שמקירותיה הוצאו סוללות קטנות, ובמרווחים של 2 מטרים נחפרו קברים קטנים בקוטר של 50-60 ס"מ, ועומק של כ-70 ס"מ.

 

בכניסה למחצבה עמדו שני שולחנות, מספר כיסאות וחבית בירה. על השולחן נחו מקלעים.

 

בין ההפסקות חיכו על הכיסאות 8-9 גברים במדי ה-Waffen SS למקצה הבא.

 

המחצבה כבר הייתה חצייה מלאה באנשים מתים.

 

המשאיות הביאו עוד ועוד אנשים, הורידו אותם במרחק של כ-25 מטרים מזירת האירוע, והכריחו אותם להתפשט.

 

השוטרים (האוקראינים) דרשו מהאנשים להסתדר בשורות של 6, הובילו אותם במכות אל אלו שהיו כבר מתים, והכריחו אותם לשכב על המתים.

 

ההורים סחבו את הילדים על הידיים, והמבוגרים אחזו ידיים. תוך כדי ששכבו ירו בהם אנשי ה-SS עם המקלעים בעורף. לאחר שסיימו לירות בכל הקבוצה, חזרו אלה אל השולחן, הניחו את המקלעים, שתו בירה, וחיכו לקבוצה הבאה.

 

אם הייתה תזוזה או אף צעקה ממישהו בתוך המחצבה, ירו בו השוטרים ברוביהם.

 

בסביבות השעה 13:00 בצהריים פסק זרם האנשים, ואנשי ה-SS עלו על שתי משאיות ועזבו את המקום.

 

עלינו הוטל לטלטל את גופות המתים. כפיצוי על עבודה זו, ניתנה לכל אחד מאיתנו חבילת Mecherka.

 

מה קרה לחפצים שהוצאו אינני יודע, מכיוון שהתרחקתי מהמקום במהירות מרוב פחד.

 

באותו 22 באוגוסט 1942 הומתו במחצבת החצץ הזו 3,870 אנשים ממוצא יהודי.

 

מחזה מבעית זה לא ניתן להוציא מהזיכרון".

 

 


* העדות לקוחה מתוך חוברת הזיכרון "ווהלין הייתה פעם ביתנו", שכתב אולגרד י.ינקובסקי, גרמני תושב רוז'ישץ' בילדותו. כתב היד המקורי נמצא על ידי שרה וישראל צוקרמן בארכיון השואה בברלין, הובא לישראל, ותורגם על ידי יובל מזור. 

* נותן העדות הוא תושב העיירה רוז'ישץ', אוקראיני שבעל כורחו היה עד ראייה לטבח יהודי רוז'ישץ'.

* המתרגם לגרמנית הוא כותב החוברת, א.י.ינקובסקי. ינקובסקי הוא גרמני תושב ווהלין לשעבר, שהתגורר עם אמו ברוז'ישץ' עד לתחילת המלחמה. אחר כך עזב לגרמניה.

* המתרגם לעברית הוא דור שלישי לניצולת רוז'ישץ'.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
ניהול תכנים: