לזכור ולא לשכוח
כ-32 שנים חלפו מאז שהוציא לאור ארגון יוצאי רוז'ישץ' והסביבה את הספר "רוז'ישץ' עיירתי", המאגד בתוכו תיאורים מפי חברים, זכרונות שסופרו ועדויות. הספר יצא לאור 31 שנים אחרי תום המלחמה הארורה ההיא שבה ניספו מרבית יקירנו.
כיום, 65 שנים לאחר תום המלחמה ההיא, מרביתם של הכותבים והנזכרים בספר כבר אינם איתנו, ומעטים נשארו על מנת להמשיך ולהנחיל את המורשת לדורות הבאים. מן הטבע הוא שבני הדור הראשון הולכים ומתמעטים, ופחות ופחות אנשים יכולים לספר את סיפורם בגוף ראשון.
על כן נרתמנו אנו, בני דור ההמשך, לחזור אל אותם גיבורינו שנמצאים איתנו ולבקש מהם לספר שוב את הסיפור האישי שלהם ושל משפחתם.
במקום הקדמה לעדויות שאספנו אנו רוצים להביא שוב את דברי הפתיחה לספר שכתב חברנו אבנר שרון-רחמיאלי ז"ל. היום, 32 שנים אחרי שנכתבו הדברים במקור, עוצמתם החודרת ואמיתותם יכולות לשמש עבורנו הקדמה הולמת ללקט הזכרונות שלפניכם.
למען יידעו דור אחרון
מאת: אבנר שרון-רחמיאלי
"רוז'ישץ' עיירתי", עמ' 7-8
מכל עבר ומעומק הלב שמעתי את הקול:
ועתה קום בן אדם ולך לך אל גיא ההריגה והחיה לי משם
אב ואם
אח ואחות
ידיד ורע
רד אל תהום הנשייה והעלה לי משם עיירה יהודית שוקקת חיים,
על שאונה והמונה
על סוחריה ובעלי המלאכה שלה
על מפלגותיה ותנועות הנוער
על ענייה ועשיריה
על עמי הארץ ותלמידי החכמים שלה
על ליצניה ואוהבי החיים ועל מתקני העולם שלה
על בתי התפילה ועל בתי הספר
על שמחותיה ויגונותיה
האזן לסיפורי האימים על האודים, המוצלים המעטים
על החורבן
על אובדן תפארת האדם
על השפלת הכבוד היהודי עד עפר
ועל עולם שעמד מנגד.
על שפלות הגרמנים ועל אכזריות העם האוקראיני,
שבקרבו חיו אבותינו דורות רבים
קום והעלה כל זאת על ספר עדות
למען ידעו דור אחרון בנים יולדו
יקומו ויספרו לבניהם (תהלים ע"ח, 6)
ידעתי מה רבה וקשה העבודה להקים לתחייה דור נפלא בחייו ולתאר אובדנו, שאין מילים בשפת אנוש לתארו.
ידעתי שאין בין יוצאי העיר אנשי עט רבים שיוכלו לכתוב את זכרונותיהם, אף על פי שהם יודעים לספר הרבה.
על כן נהגתי לרשום תיאורים מפי חברים; הקלטנו סיפוריהם ועודדנו לא מעטים לכתוב במו עטם. ואמנם לא הייתי לבדי.
שלושים ושלוש שנים עברו, אך הדברים אינם בתהום הנשייה. העיר, בטרם חורבן, לפני עיני רוחנו, ויש הזוכרים באורח נפלא כל פרט ופרט. וכי מי יכול לשכוח את ימי האימים ואובדן היקרים?
לא, אלה לא יישכחו, אלא ייזכרו לעולם!
הייתה זו עבודה מאומצת של שנים. ימים ולילות חייתי שוב את ימי הילדות שלי, עם קורטוב של הנאה, ומאידך היו לי לילות רבים של נדודי שינה למקרא תיאורי הזוועה.
אלה הם סיפורים אותנטיים של מי שבגופו עבר וחש ובעיניו ראה את הזוועות וב"נס" ניצל ונשאר בחיים. כל אחד מספר וכותב בגוף ראשון, בדם לבו. אין כמו תיאורים אלה להמחיש בפשטותם את מה ששפת אנוש דלה מלתאר.
סיפורים אלה עושים את ספרנו לספר דוקומנטרי ממדרגה ראשונה. תחילה היו מעטים, אך אחר כך נמצאו רבים שפתחו את סגור לבם לספר ולכתוב. לא דחינו אף מאמר אחד שהוגש לנו בזמן, היינו – כמעט עד לסוף ההדפסה.
ואתה, הקורא, אם תקום העיירה לתחייה לעיניך ותראה את עצמך מטייל ברחוב ונפגש עם ידידים, משוחח וצוחק עם הצוחקים, וידעת כי אין זה אלא חלום. העיירה קיימת רק בספר; המציאות – אינה עוד. קרא הלאה, ואם תידד שנתך מהזוועות, כשם שנדדה שנתי לילות רבים, וידעת כי זוהי האמת המרה.
ספרנו – מצבה לקהילה קטנה. כל דף ספוג דמעות, אם מקוננת על ילדיה. ילדה זועקת: "אמא!" יקראו נא הדורות וילמדו בבתי הספר את תיאוריהם של פולה, אייזיק, פנינה, גיטלה, צבי, שמואל, פניה, אסתר, ציפורה ועוד, וידעו לאיזו תהום ירדה החיה הנאצית.
אין אנו, יוצאי העיירה בישראל, מתגעגעים לחיים בגולה, שגם לפני החורבן היו מדכאים ומשפילים וזרעי השנאה של העם, שבתוכו חיינו, נראו בגילויים "קטנים" יום יום. אבותינו התמימים לא העלו על דעתם עד היכן יכול הטירוף להגיע.
הדם השפוך והכבוד היהודי שנרמס, על אשר לא זכו לראות בתקומת ישראל בארצנו – על אלה אנו בוכים וממאנים להינחם!
עם סיום הספר, קראתיו שוב, כשראה אור דפים-דפים, ואמרתי בלבי:
טוב שנתן לדפים אלה לדבר אל העולם ואל הדורות הבאים.
אבנר שרון-רחמיאלי
משימתנו עדיין לא נשלמה
מחויבותנו המוסרית היא להמשיך ולספר ולהעביר את הסיפורים מדור לדור, לבנינו ולבני בנינו, ולכל הדורות.
לכן אנו מאפשרים לכל אחד שיכול ורוצה להצטרף ולספר את סיפור משפחתו, ולהכניס את הסיפור לאתר האינטרנט החדש של ארגון יוצאי רוז'ישץ' ובני דור ההמשך למען יונצח בו ויישאר לצמיתות, ולמען יוכלו כולם להיחשף ולקרוא את הסיפורים.
אנו ממתינים לכם באתר האינטרנט.
אהרון גוטליב
gotlieb1@netvision.net.il
