טקס הסרת הלוט ביד ושם - נאומה של יפה וידרה

8.5.2006: טקס הסרת הלוט מעל קיר הזיכרון של רוז'ישץ' ביד ושם

 

נאום יפה וידרה, ילידת רוז'ישץ'

 

 יפה וידרה נואמת ביד ושם

שלום לכולם

שמי יפה וידרה, אני ילידת רוז'ישץ' ולישראל הגעתי עם קבוצת ילדי טהרן, בזמן מלחמת העולם השנייה. ברצוני לספר מעט על עיירתנו רוז'ישץ'.

 

עד שנת 1939 אוקראינה שלנו הייתה שייכת לפולין. 6,000 יהודים חיו בעיר הקטנה, המפותחת, היפה והתרבותית, שכמעט ולא היו בה רוצחים וגנבים. בעיר היו כמה בתי ספר: בית ספר 'תרבות', יידישע פולקשולה, כמה בתי ספר פולנים, ובית ספר דתי לבנות. השפה המדוברת בעיירה הייתה יידיש. האוכלוסייה התפרנסה בעיקר ממסחר, ובעיר היו חנויות מכל הסוגים ובעלי מלאכה.

 

כמו בכל מקום, היו ברוז'ישץ' עשירים וגם עניים. היו מוסדות לא ממשלתיים שדאגו לכל מי שהיה זקוק לעזרה. במשך שנים לא הרגשנו את האנטישמיות, ובמוסדות ממשלתיים שונים עבדו גם יהודים, כמו קופלמן. בספרייה הגדולה של העיירה, שנועדה לכל תושבי העיר, עבד, במשך שנים רבות, אברהם פוליצ'ק.

 

היו בעיר גם חוג דרמתי שבראשו עמד אלתר שמס? חוג כדורגל עם שלמה גרברסקי בראשו, קולנוע אחד של גורנשטיין, שפעם בשבוע הוצג בו סרט, ותנועות נוער מכל הסוגים לצעירים.

 

עד 1939 היו החיים שקטים, אבל אז כבש היטלר חלק מפולין, ואנחנו האוקראינים עברנו לשליטת ברית המועצות. המצב השתנה לרעה, אבל הסתדרנו.

 

ב-1941 הכריז היטלר מלחמה על הרוסים ובתוך כמה ימים הצליחו הגרמנים להפציץ את ערי רוסיה ואוקראינה, ובהן העיר שלנו, רוז'ישץ'. אף אחד לא תיאר לעצמו שבתוך מספר ימים יישאר ללא בית וחסר כל. מי שהצליח, נמלט לאן שלקחו אותו רגליו. וביניהם, גם חלק גדול מאיתנו, שיושבים כאן היום.

 

לפני 14 שנים החלטנו לנסוע לרוז'ישץ' ולהקים מצבה על קבר האחים של יקרינו. אני פונה אל בני הדור הצעיר, שנמצאים בארץ ובחו"ל, ומבקשת שיזכרו שכאן ביד ושם יש קיר זיכרון של כל משפחותינו ויקירנו: הורים, אחים, אחיות, סבים וסבתות, דודים דודות וחברים, כולם יקרים לנו מאוד. הם עברו גיהנום שקשה לדבר עליו.

 

השמות שעל הקיר לא יודעים לדבר, אבל אתם הצעירים צריכים לשמור על יום הזיכרון הזה – לזכור ולא לשכוח.

 

חשוב לי מאוד להסביר איך הגענו ליד ושם. אחרי המלחמה הגיעו לארץ ישראל יהודים מהעיר שלנו. אבנר רחמיאלי (פייבל שקורניק), שהיה ותיק כאן, לקח על עצמו להקים ארגון ליוצאי העיר. משה גרברסקי הצטרף לרעיון, ויחד הם ריכזו את כל יוצאי העיר. הוועד ומשה גרברסקי החליטו להקים קיר זיכרון בבית יוצאי רוז'ישץ', שעליו יהיו חקוקים שמות כל בני המשפחות שלנו. לאחר תקופת מה, החליט הוועד להעביר את הבית ליד ושם, יחד עם הקיר וכל השמות. בהסכמת ארגון יד ושם, שאנו חבים לו תודות רבות, הוקמה כאן מצבה לזכרם של כל אנשי העיר שנרצחו על ידי הגרמנים והאוקראינים.

 

אני מקווה שהדורות הבאים ימשיכו וישמרו את יום הזיכרון של היקרים שלנו ושלכם.

 

יפה וידרה

 

הדפס
ניהול תכנים: