חינוך ותרבות

תנועות הנוער היוו את המרכז התרבותי של העיירה. הנערים היו מבלים שעות רבות, במהלך השבוע ובסופו, בסניפי התנועות, וחייהם החברתיים נסובו סביב הפעילויות הללו. רוב תנועות הנוער בעיירה היו ציוניות: "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר" ו"בית"ר" – שהייתה שייכת לרוויזיוניסטים והייתה לוחמנית יותר בדעותיה מ"החלוץ הצעיר" וה"שומר הצעיר".

תנועת "ברית החייל" הייתה גם היא רוויזיוניסטית, כמו "בית"ר", אך הייתה קיצונית יותר באידיאולוגיה שלה. החברים ב"ברית החייל" היו יוצאי הצבא הפולני ששמו להם למטרה לעלות לפלשתין, להילחם בערבים ולגרש אותם מהארץ.

תנועה נוספת שקמה ברוז'ישץ' הייתה תנועת ה"בונד", שהייתה שייכת לבעלי המלאכה. האידיאל שהנחה את חבריה היה להישאר במקום, בפולין, ולחיות את החיים כאן. בעיירה הייתה גם תנועה קומוניסטית, שחבריה דגלו במלחמה למען שיוויון בין כל המעמדות, וגם היא לא הייתה ציונית.

ב-1939, עם הגעת הרוסים לרוז'ישץ', הוקמה תנועה נוספת, הקומסומול, שזיכתה את החברים בה בעדיפות בקבלת מקומות עבודה בעיירה. (האם באמת כך היה?)

לצד תנועות הנוער, התקיימו בעיירה גם ארגוני ספורט, כמו כדורגל וכדור עף, היו חוגי דרמה וחוגי ריקודים סלוניים.

יהודי רוז'ישץ' היו ברובם מסורתיים, ואף היו לא מעט דתיים בעיירה. היהודים נהגו להתפלל בשבעת בתי הכנסת שהיו פזורים בעיירה: בית כנסת טריסק, בית המדרש, בית הכנסת של בעלי המלאכה, בית הכנסת הגדול, אנטוורק שיל, קשיבקר שיל, ואוליק, בית הכנסת של החסידים.  את בית הכנסת שלהם היו בוחרים יהודי העיירה לפי הרבי שאליו השתייכו.

היו שני רבנים עיקריים: הרב משה ספקטור, שהיה הרב הראשי, והרב שמואל גוטמן. שני הרבנים היו מקבלים את משכורותיהם מוועד הקהילה, וכך גם השוחטים.

לצד היהודים המסורתיים היה בעיירה גם קומץ של יהודים חילוניים מתבוללים למחצה, שנהגו לדבר בפולנית, ושלחו את בניהם ללמוד בבית הספר הממלכתי הפולני.

אולם התיאטרון והקולנוע של רוז'ישץ', "קולנוע גורנשטיין", שימש במה למופעים של חוגי הדרמה השונים בעיירה. שחקני חוג הדרמה והמקהלה של בית ספר "תרבות" ושל בית הספר היידי "פאלקשולה" היו מעלים הצגות, מחזות זמר והופעות מקהלה על בימת התיאטרון. הכסף שהרוויחו תלמידי החוגים לדרמה, שימש לתמיכה בבתי הספר עצמם.

סרטי הקולנוע הוקרנו באולם בערבי שישי ובמוצאי שבת.

הצגות תיאטרון הועלו על הבמה במהלך ימי השבוע.

בשאר הימים שימש אולם התיאטרון את תושבי העיירה.

חמישה בתי ספר היו בעיירה רוזי'שץ'. ארבעה יהודיים ואחד פולני. בכל בתי הספר למדו ילדים ונערים בני 7-14. משסיימו שבע שנות לימוד, היה עליהם לצאת להמשך לימודיהם בערים הגדולות. רוב הנערים לא המשיכו את לימודיהם, וחלקם הגדול רכש באותה תקופה מקצוע.

• בית הספר "תרבות" הוקם בשנת 1929 על ידי הציונים העשירים של העיירה. בית הספר היה שייך לרשת עצמאית שהייתה מפוזרת כמעט בכל עיירות וערי פולין, ונתמכה כלכלית מתרומות ומשכר לימוד של יהודים ציוניים ושל הורי התלמידים. התשלום על הלימודים ב"תרבות" היה פרוגרסיבי: כל משפחה על-פי יכולתה.
  ב"תרבות" הקפידו ללמד את כל המקצועות בעברית, כולל חשבון, טבע, גיאוגרפיה, כימיה ופיזיקה. בבית הספר הקפידו להנחיל לילדים ידע ומידע על השורשים והתרבות העברית. לימדו בו תנ"ך, פרקי אבות וספרות עברית, אך גם היסטוריה ושפה פולניות, שנלמדו כמקצועות חובה, בשפה הפולנית.
  תלמידי בית הספר "תרבות" הקפידו לדבר רק עברית. הם עסקו בפעילות התרמה ל"קרן הקיימת לישראל", השתתפו בפעילויות של תנועת הנוער "החלוץ הצעיר", שם גם הכירו מדריכים שבאו מקיבוצי הכשרה, ולמדו שירים וריקודים ישראלים.
  בין מחנכי בית ספר "תרבות" ברוז'ישץ' נמנים אביגדור בורשטיין (אביה של הסופרת והמשוררת חמוטל בר-יוסף) וישראל זיניוק. שניהם זכו להגיע לארץ ישראל.
• בית ספר נוסף בעיירה היה ה"פאלקשולה". היה זה בית ספר יידי, של תנועת הבונד, שנציגיה בעיירה היו חברי ארגון בעלי המלאכה. בפאלקשולה למדו יידיש, עברית ופולנית.
• בעיירה הייתה גם ישיבה, שבה למדו רק תורה. הילדים התחילו את הלימודים בגיל 8 וסיימו בגיל 13, גיל הנחת תפילין. נערים שרצו להמשיך את לימודי הדת, פנו לישיבות גבוהות יותר – כולן מחוץ לרוז'ישץ'.
• בית הספר הפולני של רוז'ישץ', "שקולה פובשחנה", היה שייך לממשלה הפולנית. בבית הספר הפולני למדו בשבת ואסור היה לחבוש כובע, כך שרק ילדים יהודים מעטים הגיעו ללמוד בו.
• בית ספר נוסף שקם ברוז'ישץ' היה בית הספר "בנות יעקב", שהיה בית ספר דתי לבנות. את "בנות יעקב" ניהלה איטה קצובסקי.